חוק שעות עבודה ומנוחה - חוק סוציאליסטי אנטי דמוקרטי הפוגע פגיעה קשה בחופש העיסוק ובחלקו אף גולש עד לגזענות
לפני כמה שנים בשיחה על איזון בין חיים פרטיים לעבודה חבר ששירת אתי במילואים סיפר לי על סידור העבודה שלו. החבר עבד במפעל אינטל בירושלים ארבע משמרות לילה בשבוע 12 שעות כל אחת, מה שאפשר לו לקחת את ילדיו לגן ולבית הספר בבוקר ללכת לישון ולהיות עם משפחתו מידי ערב ולעבוד משרה מלאה עם סוף שבוע ארוך של 3 ימים מידי שבוע כל השנה. חשבתי שזה סידור נפלא שיכול לשרת גם אותי ופניתי למנהל שלי בתקווה לאמץ סידור דומה, המנהל הבטיח לבדוק ולאחר מספר ימים חזר אליי עם תשובה כי שינוי שכזה אינו חוקי ויצריך אישור מיוחד משר התמ"ת. לא ממש הבנתי למה שר צריך להתערב בסידור העבודה שלי ופניתי לחוק ואכן כך קובע החוק. מעסיק ועובד לא יכולים לקבוע את שעות העבודה המוסכמות עליהם כך שישרתו את האינטרסים של המעסיק והעובד בעצמם וסידור העבודה חייב להיות על בסיס תפיסת עולמו של שר התמ"ת מהם האינטרסים שלי ושל המעסיק.
חוק - שעות עבודה ומנוחה
חוסר הרגישות לזכויות הפרט ולדמוקרטיה התבטה בכל התחומים כולל יסודות כמו חופש ביטוי וביקורת עד כדי כך שבן גוריון הורה לשב"כ להקים עיתון יומי על מנת לפגוע בעיתון "העולם הזה" שהקים אורי אבנרי וביקר את בן גוריון, העיתון אמנם נסגר מחוסר עניין לציבור לאחר שלוש שנים אך עד היום שירותי הטלוויזיה והרדיו של קול ישראל וגלי צה"ל נשארו ופועלים על בסיס אותם חוקי תעמולה ולא על בסיס של עידוד ושמירה על חופש הביטוי(על כך בפוסט אחר).
חוק - שעות עבודה ומנוחה
איך חוק דורסני שכזה נכנס לספר החוקים ?
חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק שכל הקורא אותו מרגיש כי חזר לאירוע מפלגתי בתקופה בולשביקית ,קולו של מזכיר האספה מקריא לחברים מה הם חיים ראויים ואיך עליהם להתנהל כדי לעמוד בציפיות המפלגה ולא בכדי, חוק שעות עבודה נחקק בשנת 1951 כאשר ראש הממשלה המכהן היה דוד בן גוריון אדם שהיה ממייסדי ההסתדרות הכללית והמזכיר הכללי שלה במשך 15 שנים (1935 - 1920). בן גוריון וממשלתו כמו מפלגתו (מפא"י - מפלגת פועלי ארץ ישראל) והקהילה השלטת בפוליטיקה הישראלית הובילו מאז קום המדינה מדיניות קרונו- קפיטליסטית (פנחס ספיר היה כוכב )משולבת עם תפיסות בולשביקיות ריכוזיות ובמקום זכויות פרט ודמוקרטיה באו לידי ביטוי בעיקר זכויות הפועל וחזונה של המפלגה/הנהגה.חוסר הרגישות לזכויות הפרט ולדמוקרטיה התבטה בכל התחומים כולל יסודות כמו חופש ביטוי וביקורת עד כדי כך שבן גוריון הורה לשב"כ להקים עיתון יומי על מנת לפגוע בעיתון "העולם הזה" שהקים אורי אבנרי וביקר את בן גוריון, העיתון אמנם נסגר מחוסר עניין לציבור לאחר שלוש שנים אך עד היום שירותי הטלוויזיה והרדיו של קול ישראל וגלי צה"ל נשארו ופועלים על בסיס אותם חוקי תעמולה ולא על בסיס של עידוד ושמירה על חופש הביטוי(על כך בפוסט אחר).
התקופה האפלה של מפא"י חלפה לה אך שורשיה נטועים כה עמוק בפוליטקה הישראלית בציבוריות הישראלית ובחוקי הכנסת ודרכי עבודתה עד כי חוקים לא ראויים שלא היו אמורים כלל להיכנס לספר החוקים במדינה דמוקרטית הם עדיין חלק ממנו עד היום ואפילו חוקים חדשים מבוססים על כפיית תפיסה ולא על הרחבת האפשרויות של האזרח לממש את תפיסתו שלו.
החוק כולו הוא פגיעה בזכויות הפרט בשם ההגנה עליהם וראוי שימחק מספר החוקים אבל יש בו חלק, בעיקר הפרק השלישי שמתעלה לרמה של גזענות ואנטישמיות ולא יכל לעלות על הכתב בספר חוקים בשום מקום אחר בעולם למעט במדינת ישראל.
לשון החוק.
"פרק שלישי: מנוחה שבועית
7. שעות המנוחה השבועית
(א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.
(ב) המנוחה השבועית תכללו -
(1) לגבי יהודי - את יום השבת;
(2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.
8. שינוי שעות המנוחה השבועית
שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, לעבודות מסוימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתיקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף 7.
9. איסור העבדה במנוחה השבועית
העבדת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12.
9א. איסור עבודה במנוחה השבועית (תיקון: תשכ"ט)
(א) בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח1948-, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.
(ב) בימי מנוחה כאמור לא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשיה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשיה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה.
(ג) מי שאינו יהודי רשאי - לגבי בית מלאכתו, מפעל תעשייתו או חנותו, הנמצאים בתחום רשות מקומית שמספר תושביה שאינם יהודים הוא, לפי קביעת הרשות, לפחות רבע מכלל תושבי הרשות - לקיים את האיסורים לפי סעיף זה, או בימי המנוחה כאמור או בימי שבתו וחגיו, לפי בחירתו; והוא הדין לגבי רובע של רשות מקומית, שתחומו ומספרם היחסי של תושביו שאינם יהודים בכלל תושביו - שהוא רבע לפחות - נקבעו לעניין זה על ידי אותה רשות."
המשמעות האנטישמית\גזענית של החוק
חוק אנטישמי במדינת ישראל נשמע כמו דבר מופרך אך ניתח פשוט של תוצאותיו של החוק השולח פקחים דרוזים בשבתות לאכוף אותו מוביל לתוצאה כפי שמודגם בדוגמא הבאה.
שתי נשים שעובדות במקום עבודה אחד, לאחת מופיע בתעודת זהות תחת סעיף הלאום שהיא יהודיה ולשניה לא מופיע(כל לאום אחר או ללא לאום), שתיהן עובדות במרכז מסחרי שפתוח בשבת על פי חוק, אחת עוברת על החוק והשניה לא. הראשונה במידה ותיתפס היא והמעסיק שלה ישלמו קנס והשניה לא. שתיהן עושות בדיוק את אותו מעשה באותו מקום ובאותו זמן ורק העובדה שלאחת מהן מופיע בסעיף הלאום כי היא יהודיה הופך אותה לעבריינית ולמעשה אם תיגש למשרד הפנים ותמחק את יהדותה מהרשומות ישתנו החוק החל עליה. ואם למרות הפגיעה הקשה של החוק בפרט ובזכות הבחירה שלו לפעול בצורה שמשרתת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים האישיים שלו ורווחתו והפגיעה בחוק יסוד חופש העיסוק נדמה למשהו כי המחוקק ניסה להגן על עובד ממעסיק ש"מנצל" אותו למרות שזו נעשתה מבחירה חופשית מגיע סעיף 9א ואוסר על בעל מלאכה לעבוד בבית מלאכתו לא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.
כלומר מאחורי תפיסת החוק עומדת כפיה דתית תרבותית של הריבון ולא שום דאגה אמיתית לרווחתו של הפרט כפי שהפרט עצמו רואה אותה. על פי תפיסת המחוקק לא מסוגל הפרט לקבל החלטה חופשית רציונלית לגבי הדרך בה יעביר את השבת שלו, ויש צורך בהתערבות המחוקק לצורך הגדרת האינטרסים של הפרט.
החוק ובית המשפט העליון
לבית המשפט העליון היו שתי הזדמנויות להביע את דעתו על החוק ובשתי הפעמים אכזב, פעם לפני חקיקת חוק היסוד "חופש העיסוק" ופעם אחריו.
על מטרתו של האיסור על העסקת יהודי בשבת כתב נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:
סיכום
למרות הפגיעה הקשה בחופש העיסוק ובחופש הפרט בחר המחוקק ובית המשפט העליון להתעלם מכך, לפגוע בזכויות הפרט ולכפות את דעתו על הציבור בצורה קשה וכזו שלא קיימת בשום דמוקרטיה מערבית שבכולן השאיר המחוקק את הגדרת זמן המנוחה לעובד ולמעסיק מתוך הכרה בחשיבות שבגמישות לרווחתו של הפרט והמעסיק(גם אם כפה את המנוחה עצמה) ובטח לא חוקק חוק שקובע קנסות ואיסורים על פי דתו של האזרח.
גם ממחקר שביצע משרד התמ"ת בשנת 2006 ברור כי מדובר בגזרה שהציבור לא עומד בה
"נמצא כי %15 מקרב השכירים (327 אלף שכירים בשנת 2006) דיווחו כי הם עובדים ביום מנוחתם, כאשר מרביתם נוהגים לעבוד ביום המנוחה לפחות פעם בחודש, בד"כ בתדירות של פעם בשבוע"
ולמרות הכתם שבחקיקה זו לא נראה כי הכוחות הפולטיים בישראל של 2014 יובילו שינוי ליברלי בחוק זה או ברבים אחרים גם אם לא חמורים כמותו, התפיסה כי המחוקק יודע יותר מהפרט ומותר לו לכפות את תפיסתו היא התפיסה הדומיננתית בבית המשפט ובבית המחוקקים, מורשת בין גוריון עדיין חיה ובועטת.
| ||||||||||||||
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה