סוציאל דמוקרטיה שבדית - היסטוריה

היסטורית המפלגה

חלק 1 מתוך 6. רשומה 1 מתוך 3 (מבוא) 

הסוציאל-דמוקרטיה כמפלגה פוליטית בשבדיה היא עכשיו בת קצת יותר מ 120 שנים, והייתה בשלטון במשך יותר מחצי

מהזמן. זה זמן רב, ואפילו חברי מפלגה פעילים הם כנראה לא מכירים את כל ההיסטוריה העשירה של המפלגה בתקופה ארוכה זו, לפיכך נתחיל בצורה תיאורית תמציתית של האירועים והערכים הדיונים וההתפתחות לאורך השנים תרוכז בחלקים הבאים.

ההיסטוריה של הסוציאל דמוקרטיה בשוודיה ניתנת לחלוקה לארבעה תקופות עיקריות:

שנות המאבק: השנים משנת 1870 ועד תחילת שנת 1920, כאשר העיקרון של זכות-בחירה אוניברסלית ניצח.

שנות פריצת הדרך: שנות הארבעים של המאה העשרים כאשר המפלגה גדלה להיות המפלגה הגדולה ביותר בשוודיה.

מדינת הרווחה (Folkhemmet) : מסוף מלחמת העולם השניה לשנת 1980, כאשר הרפורמות הגדולות של רשת ביטחון חברתית בוצעו.

התקופה של השינוי: כאשר שינויים בחברה המתועשת והתגברות הגלובליזציה שינו את התנאים והאפשרויות של המדיניות הפוליטית - התקופה הנוכחית.

שנות המאבק

באמצע המאה ה -19 החלו הניסיונות הראשונים של התארגנות פועלים מטעם האגודה הסוציאל דמוקרטית של שטוקהולם  במערכת הפוליטית ובאיגודי הסחר, אבל ההתחזקות המשמעותית לא החלה לפני 1880 אז הם החלו לגדול ולהתחזק בצורה משמעותית.

המפלגה הסוציאל-הדמוקרטית השבדית הוקמה בשנת 1889ביוזמה של ההתאחדות הסוציאל-דמוקרטית בשטוקהולם, שהזמינה לקונגרס מכונן את העמותה הסוציאל דמוקרטית בשטוקהולם והאיגודים המסחריים שכבר היו קיימים באותה תקופה.

הזמנות נשלחו לארגונים פוליטיים ואיגודי סחר שנתפסו בשבדיה כבר אז כשני צדדים של אותו מטבע, עם מטרה משותפת, שחרורו של מעמד הפועלים.

למרות התמיכה השקפה זו לא הייתה לא הייתה בקונצנזוס באיגודי הסחר ורק חמישית מאיגודי הסחר השתתפו במפגש היסוד של המפלגה הסוציאל דמוקרטית. החיבור הלך והתחזק בהדרגה עם השנים והחיבור החזק ושיתופי הפעולה בין איגודי הסחר והפוליטיקה השבדית הפך מאפיין של הפוליטיקה והחברה בשבדיה.

הדרישות העיקריות מוועידת המפלגה הראשונה היו זכות בחירה שווה ואוניברסלית, הזכות לאיגוד עובדים בארגוני הסחר, ויום עבודה קצר יותר, לשמונה שעות ביום.

בעשורים הראשונים של ההיסטוריה של המפלגה התאפיינו במאבקים שהיו קשים לפעמים,  נגד הקבוצות בעלות הכוח באותו הזמן. במלחמתה על רפורמת הזכיות, היו למפלגה הסוציאל-הדמוקרטיה בעלי ברית במפלגה הליברלית. חבר הפרלמנט הסוציאל דמוקרטי הראשון, היילמאר ראנטינג נבחר בעזרת קמפיין בחירות משותף עם הליברלים בשטוקהולם.

נורקופינג שבדיה

 

תמונה מחייה של משפחה ממוצעת בנורקופינג שבדיה ב 1 דצמבר בשנת 1895:

הוצאות שוטפות

כך נראה סל הקניות השבועי של רעייתו של פועל ממוצע ,לה לבעלה ולארבעת ילדיהם במכולת השכונתית במערב נורקופינג.

4 ליטר חלב, 1 קילו של דג מלוח, 12 קילו הקמח, 2 ליטר של נפט, שעורה-דגן ואורז, תפוחי אדמה, מרגרינה,

חתיכה קטנה של נקניק ו1/2 קילו של קפה.

דגני השעורה, אורז וקמח לצריכה במשך שבוע אחד. הקמח שימש להכנת לחם ושעורת הדגנים לדייסה. זה היה עמוד התווך של הארוחות של המשפחה. חלב ללא קירור מחזיק שלושה ימים  אז היא קנתה במהלך השבוע ארבעה ליטרים נוספים.

זו הייתה רשימת הקניות לשבוע בכל שבוע, חודש בחודשו כל השנה. חלב, קמח, תפוחי אדמה, דג מלוח וכמויות קטנות של בשר או נקניק, פרפן, סודה וסבון רך, ומוצר יוקרה אחד קטן, קפה.

הרכישות החודשיות הסתכמו ב -35 קרונות ו -37 אגורות מה שהשאיר בידי המשפחה 63 אגורות של מזומנים חופשיים לחיסכון.

הכנסה.

שכר חודשי ממוצע של 36 קרונות בתוספת השווי של לינה חינם, (שווי ערך של עד 10 קרונות

ו -50 אגורות), היה התוצאה של שבוע עבודה של- 6 ימים עם ימי עבודה של 11-12 שעות ביממה.

אירוח ה"חינם" כלל חדר אחד ומטבח. זה היה ביתם של גבר, אשתו וארבעה ילדים קטנים.

שלושים ושישה קרונות לחודש בתוספת הלינה היו מקור הפרנסה של שישה אנשים. בעל הבית היה היחיד עם הכנסה.  עם ארבעה ילדים קטנים, וללא מערכת לטיפול בילדים זה היה בלתי אפשרי מבחינת האישה אישה לצאת לעבוד.

בחודש דצמבר, כלל חשבון ההוצאות של המשפחה הוצאות משק בית בלבד. בגדים ונעליים היו חייבים להירכש עם כסף שהאיש היה יכול להרוויח מעבודה בשעות נוספות, או אולי בעבודות מזדמנות פה ושם מחוץ למפעל. שום דבר בחשבון ההוצאות לא הראה שזה היה החודש של חג המולד: לא הייתה אגורה יחידה עבור מתנות חג המולד או אפילו בשר חזיר לחג מולד.

אלו היו החיים של פועלים בשבדיה בשנת 1890. ימי עבודה ארוכים, מגורים צפופים ודלים ושכר שכיסה רק את הצרכים הבסיסיים ביותר.

למרות שסביבת העבודה הייתה מאוד לא בריאה וגרמה לפועלים לחלות לעתים קרובות, היכולת של פועל ומשפחתו לקבל שירותי בריאות הייתה אפסית והגורם השכיח ביותר למוות בקרב עובדי טקסטיל בנורקופינג היה סוג של מחלת ריאות שנגרמת על ידי אבק טקסטיל.

לעובדים לא הייתה אפשרות לחנך את ילדיהם ולהכשירם לעתיד אחר. ילדי עובדים הלכו לבית הספר

במשך שש שנים, ולאחר מכן החלו לעבוד במפעלים. לא הייתה להם פנסיה כאשר הם הזדקנו, רבים מתו לפני יום ההולדת ה -60 שלהם. כשהם כבר לא מסוגלים לעבוד, האפשרות האמתית היחידה שנותרה להם היא בית מחסה.

השאיפות הפוליטיות והרצון להתאגדות מקצועית נתקלו בהתנגדות של הממסד השמרני ,ולעתים גם בשיטות קשות. מנהיגים רבים מתנועת העבודה נידונו למאסר על דברים כמו "חילול הקודש", "ביזוי המלכות (פגיעה בשלטון)" ו- "סכנה לסדר הציבורי", או במילים פשוטות היחס לפעילות הסוציאל דמוקרטית היה כאל התססה/המרדה פוליטית. עובדים שהיו פעילים באיגודים המקצועיים היו לעתים קרובות מפוטרים , ובמקרה הגרוע יותר, ברשימה השחורה של כל המעסיקים, מה שאומר שהם לא יוכלו למצוא עבודה חדשה בשבדיה ורבים מהם נאלצו להגר.

עם 36 קרונות בחודש לעובדים לא הייתה זכות הצבעה. זכות הצבעה בבחירות לפרלמנט בשבדיה ניתנה רק לבעלי הכנסה של 800 קרונות ומעלה (*לנשים לא הייתה זכות הצבעה כלל, ללא קשר לגובה ההכנסה) והשכר השנתי הממוצע עמד על 600 – 700 קרונות בשנה למשרת גבר, ועוד פחות מכך לאישה גם אם העבודה שביצעה הייתה זהה. לא הייתה זכות למשא ומתן על השכר, והשכר נקבע על ידי המעביד בלבד שיכל לפטר עובד מהיום למחר. לא היו פיצויים על פציעה מתאונה בעבודה או דמי אבטלה במקרה של פיטורים.

זה לא היה פשוט ואף מסוכן למחות נגד תנאים או לנסות לארגן איגודים מקצועיים כדי לשפר אותם. אלו שניסו נחשבו עושי צרות, ולעתים קרובות גם פוטרו.

בפשטות זה היה הרקע לעלייתה של תנועת העבודה. תנועת העבודה צמחה מתוך דרישות של העובדים לתמורה גבוהה יותר תמורת העבודה הקשה במפעלים, מכרות, יערות ושדות. היו דרישות לתנאים חומריים טובים יותר כמו יותר כסף למזון ובגדים, מגורים טובים יותר, ימי עבודה קצרים יותר וגישה לביטוח בריאות. אך היו גם דרישות לכבוד וההערכה לעבודה שהם ביצעו ולחשיבותה. דרישה שבאה לידי ביטוי בזכות להצבעה ולהשפעה בחברה, את הזכות להשתייך לאיגודי מסחר ולנהל משא ומתן על השכר ותנאי העבודה, רשת ביטחון בסוף חיי העבודה(פנסיה), וסיכוי לילדיהם ללכת לבית הספר.

זו לא הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שאנשים עניים מחו נגד עוול ודיכוי, אבל המאה ה -20 ראתה דוגמאות ראשונות של הצלחה אמתית של תנועות מחאה כאלו.

למרות זאת, מספרם של חברי המפלגה והאיגודים המקצועיים הלך וגדל. זכות הבחירה הכללית הגיעה צעד אחד קרוב יותר להפוך למציאות עם יוזמות החקיקה של הפרלמנט השבדי בשנת 1907 ובשנת 1909, חוק שנתן זכות בחירה לכל הגברים השבדים מעל גיל 24.

זכות הצבעה שווה בבחירות לממשלה פרלמנטרית וזכות הצבעה למועצות מקומיות. הזכות להצבעה בבחירות לשלטון המקומי לעומת זאת, הייתה מדורגת, על פי הכנסה ועושר: יותר הכנסות / עושר, יותר קולות. אדם יכול היה לצבור עד 40 קולות, (*עד היום "משקל של 40" הוא ביטוי שבדי שאומר משהו כמו "מעולה/משובח"). הצעת החוק להרחיב את זכות ההצבעה הונחה על ידי מפלגות הימין דווקא ולא על ידי הסוציאל דמוקרטים או הליברלים ולמרות שיכלו לראות בכך ניצחון חלקי, בחרו הסוציאל דמוקרטים להצביע נגד ההצעה כיוון שלא הכילה הצבעה שוויונית גם לנשים לפרלמנט אלא רק למועצות המקומיות ועל פי מפתח ההכנסה והעושר לעיל(מספר הקולות הניתן לאדם) והחוק עבר למרות התנגדותם.

השמרנים לא ויתרו על התנגדותם לזכות הצבעה כללית ושוויונית עד 1917/1918 והשינוי היה תחת לחץ של תסיסה במדינה - עם שביתות רעב במקומות רבים - כמו גם תהפוכות נרחבות בעולם שמסביב, כשהגדולות ביותר היו המהפכות הרוסיות והגרמניות. "רפורמת הזיכיון", אשר נתנה לכל הגברים והנשים הבוגרים את הזכות להצביע בקול אחד לאדם, הובאה לסיום מוצלח על ידי הקואליציה של הליברלים והסוציאל- דמוקרטים. אותה הממשלה הייתה גם מסוגלת (בשנת 1919) להוביל הצעת חוק ממשלתית ליום עבודה בן שמונה שעות, ובכך לממש את אחת מדרישות המרכזיות של תנועת העבודה.

"רפורמת הזיכיון" הייתה רפורמה חוקתית והייתה צריכה לעבור חקיקה על ידי שני פרלמנטים שמופרדים על ידי בחירות, בחירות שהיו צריכים לעמוד בכללים הישנים של זכויות הצבעה(*זכות הצבעה חלקית). הבחירות הראשונות שבהן נשים שוודית הורשו אם כן להצביע התקיימו ב 1921. באותן בחירות יושב ראש הפרלמנט היה הראשון שקידם בברכה את נשים כחברות פרלמנט, ארבע נשים בבית התחתון ואחת בבית העליון.

בערך באותה תקופה של "רפורמת הזיכיון", המפלגה הסוציאל-דמוקרטית התפצלה. בלבו של הפילוג היה העניין הישן, והשנוי במחלוקת מהן שיטות הפעולה שהמפלגה צריכה לאמץ. האם דרכי שלום ורפורמה מדורגת או שיטות מיליטנטיות יותר שמובילות לדרך שמטרתה מהפכה.

סכסוך זה גבר עוד יותר על ידי חילוקי דעות על נושאי ביטחון כאשר קבוצת האופוזיציה דורשת פירוק נשק מידי וקיצוני של שבדיה. בכינוס המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשנת 1917 קבוצת האופוזיציה הפסידה בהצבעה על הנושא. ההפסד בהצבעה הוביל לפיצול של קבוצת האופוזיציה ותנועה פוליטית חדשה נוצרה, בשנים הראשונות נקראה המפלגה "מפלגת השמאל הסוציאליסטית השבדית" ,אך לאחר הצטרפותה לארגון ה"אינטרנציונל הקומוניסטי" בשנת 1921, שינתה את שמה ל "מפלגה השבדית הקומוניסטית". לאחר כמה עשורים חיבורים והתפצלויות המפלגה שינתה את שמה שוב, והיום שמה "מפלגת השמאל השבדית".

רשומה קודמת                                                              רשומה הבאה