הכלכלה השבדית - גמישות במשך וגובה דמי האבטלה לאורך המחזור הכלכלי.

גמישות במשך וגובה דמי האבטלה לאורך המחזור הכלכלי.

רשומה רביעית מארבע רשומות על הכלכלה השבדית

התמודדות עם משברים

ניהול התקציב

פרישה לפנסיה

לארה"ב ולקנדה יש נהלים לשינוי הכללים של מערכת ביטוח האבטלה על פי מחזור העסקים. באופן ספציפי,  משך הזמן המרבי של קבלת דמי אבטלה מתארך אם שיעורי האבטלה האזוריים עולים מעבר לסף מסוים. בנוסף לתגובה אוטומטית זו, הקונגרס לעתים קרובות מקבל החלטות לפי שיקול דעת על הארכת משך הזכאות כאשר הכלכלה נמצאת במיתון, התגובה לשינוי בסביבה הכלכלית (הגמישות המחזורית) מבוצעת בנדיבות והיא גדולה למדי, במיוחד בארה"ב, שבו המשך המכסימלי של דמי אבטלה עשוי להיות כמעט כפול בתקופת מיתון מה 26 שבועות הרגילים.

ישנן סיבות תיאורטיות לצורך בגמישות מחזורית במשך ביטוח דמי האבטלה. האיזון המיקרו כלכלי בעת בניית ביטוח אבטלה יעיל הוא בין מתן ביטוח לאדם במצוקה, מצד אחד, ומתן תמריצים כדי לחפש עבודה חדשה מהצד השני. ישנן סיבות להאמין שנקודת האיזון עשויה להשתנות על פני המחזור. אם מיתון גורם לאבטלה גבוהה וכמות המשרות הפנויות קטן,המאמץ למצוא עבודה גדל והתמריץ לחיפוש עבודה בשוק כזה עלול להיפגע עם העליה בהטבות ומשך הזמן של ביטוח האבטלה. השינוי הזה באיזון בין הביטוח לתמריץ מוביל לביטוח אבטלה נדיב יותר מהיחס הנדרש בימים רגילים, עם זאת ברור שהאיזון מופר ואולי בעזרת ירידה איטית והדרגתית במיוחד בהטבות על פני משך האבטלה של מובטל כאשר הכלכלה נמצאת במיתון נקבל איזון טוב יותר של ביטוח ותמריץ(ראה (Sanchez, J. M., 2008).

Michalat (2010)  בנה מודל שבו האבטלה נובעת גם מקשיחות הירידה בשכר וגם כתוצאה מעלות החיכוך של חיפוש העבודה. הכותב מציע פירוק של האבטלה כך שהחלק שנוצר בשל קשיחות שכר מוגדר כשיעור האבטלה אשר יוביל, אם עלויות הגיוס יהיו אפסיות והשאר מוגדר כאבטלה חיכוכית. על ידי כיול המודל לנתונים בארה"ב הוא הראה כי ההשפעות היחסיות של שני הרכיבים משתנות באופן דרמטי במהלך המחזור. כאשר אבטלה היא מתחת ל -5% זה רק חיכוך אבל כאשר היא מגיעה ל 9% מרכיב החיכוך מהווה רק 2 נקודות אחוז. כאמור על ידי המחבר "בזמנים רעים, יש מעט מדי מקומות עבודה, שוק העבודה הוא רפוי, הגיוס הוא זול, וחיכוכי התאמה תורמים מעט לאבטלה."

מועצת מדיניות הכספים השבדית הציעה בשנה שעברה את ההקידום של מנגנון אוטומטי המגדיל את אורכה של התקופה הראשונית לדמי אבטלה בשיעור 80% מהשכר הקודם.העלייה צריכה להיות מופעלת  אם שיעור האבטלה הוא מעל לסף מסוים, והוא גבוה משיעור האבטלה של השנה הקודמת על ידי כמות סף נתונה.הקריטריון האחרון נכלל גם במערכות האמריקנית והקנדיות והוא נועד להיות רשת גסה ולתפוס את האפשרות של שינויים בשיעור האבטלה הטבעי ולהגיב להן אוטומטית ללא מוערבות אנושית.

נראה שהתוצאות שנמצאו על ידי Michlt (2010) תומכות בהצעת החוק של המועצה למדיניות הפיסקלית. עם זאת, יש לזכור כי ההשלכות המקרו-כלכליות של קידום של מערכת אמריקנית/קנדית  בשוודיה עלולות להיות דיי שונות. ההבדל הראשון, שיעור האבטלה הטבעי יציב יותר בארה"ב מאשר בשוודיה. ולכן הקריטריון שהאבטלה גדלה ביחס לשנה שעברה מספיק כאינדיקציה בארה"ב לכך שיתרחשו שינויים בשיעור האבטלה הטבעי, חוסר היציבות היחסי בשבדיה הופך את זיהוי השינוי של המערכת האוטומטית לקצת יותר בעייתית ואמינה בשבדיה.

שנית,  ההשלכות של דמי אבטלה נדיבים עשויות להיות שונות ואולי גדולות יותר בשוודיה מאשר בארה"ב, כתוצאה מקיומם של איגודים חזקים שמשחקים תפקיד חשוב באופן משמעותי יותר בשבדיה וביטוח אבטלה קיים שהוא כבר היום  נדיב הרבה יותר בשוודיה.הסיכון והעלות של הגדלת שיעור האבטלה הטבעי, וחלקה של האבטלה לטווח ארוך עשויה להיות גבוהה יותר בשוודיה.

המיתון הנוכחי בשוודיה הוא לא בשל בעיות מקומיות של התאמות שכר, כפי שפורט לעיל. גם מסיבה זו, זה היה כנראה מועיל מבחינה חברתית להגדיל באופן זמני את דמי האבטלה במהלך השנה שעברה(2009), כאשר שיעורי האבטלה זינקו והציפייה הייתה כי אין צורך בארגון מחדש גדול ומשמעותי בתעשיה כתוצאה מהמיתון . במהלך המשבר בשנות התשעים המצב היה שונה לגמרי ועלייה זמנית בהטבות למובטלים יכולה הייתה להיות בעייתית הרבה יותר. הכנסת מערכת אוטומטית של שינויים בנדיבות של מערכת הביטוח התעסוקתית עלולה אם כן לגרום ליותר נזק מתועלת ולהיות גרועה יותר ממערכת שיש בה שיקול דעת אנושי מסוים. חלופה אפשרית היא  מערכת התאמה דינמית שמאפשרת עליות זמניות  בנדיבות הקצבאות  שתוחזרנה באופן אוטומטי באופן שהוגדר מראש.

Blanchard and Tirole (2008)  דנו בבעיה נוספת שזיהו כיסודית בעיצוב מערכת ביטוח אבטלה טובה. הם מציינים כי ביטוח אבטלה במימון ציבורי הוא בעצם סוג של סובסידיה לפיטורים . כדי להבין את הטיעון שלהם, יש לחשוב על יוזם הפעולה ועל מי שמשלם את מחיר הפעולה, דמי אבטלה נוצרו כך שישולמו על ידי משלמי מסים. על ידי פיטורי עובד, החברה גורמת עלויות שחלות על משלמי המסים היות ועלות הביטוח לא תמומן לא על ידי החברה המפטרת ולא על ידי העובד המפוטר ובעצם הפעולה בין החברה לעובד נוצרה חבות חיצונית של משלם המיסים והתוצאה של פעולה שמבוצעת על ידי גורם אחד ואת עלותה משלם גורם אחר, השיטה מעודדת את ביצוע הפעולה(פיטורים). השפעה זו יכולה להיות מרוככת  בצורות שונות של הגנה על התעסוקה אך Blanchard and Tirole (2008)  טוענים באופן משכנע שמס פיטורים, שווה בערכו לדמי האבטלה הצפוי שישולם על ידי הממשלה, הוא הדרך הישירה ביותר לגרום לחברות ולעובדים להפנים את עלות הפיטורים שהם גורמים לתקציב הממשלה. כמו כן, חשוב לציין, כי תשלומי פיצויים מהחברה  לעובד לא יעשו את העבודה שכן הוא פשוט יגדיל את הנכונות של העובד להיות מופטר על ידי שינוי חלוקת העלויות בין העובד והחברה. כדי לגרום להתנהגות תקינה, החברה והעובד חייבת יחד לשאת בעלות של ההשפעות החיצוניות.

בשוודיה, חברות יכולות די בקלות ובזול להפחית את כוח העבודה שלהם על ידי פיטורים. אלא אם החברות עשו הסכם עם האיגודים, ואז עליהן לעמוד בעיקרון של אחרון נכנס, יוצא ראשון. עם זאת, יש לאיגודים תמריץ לקבל חריגות סבירות מכלל זה. לכן, נראה סביר לטעון כי עלות הפיטורים היא נמוכה גם בחברות עם איגודים, מה שעלול להוביל לשיעור גבוה מדי של פיטורים בשפל של מחזור העסקים. בהאטה במשבר 2008-9, כאשר הביקושים ליצוא של סחורה שוודית נפלו דרמתית, אפשר לטעון כי הירידה בשעות העבודה היתה אמורה להתחלק באופן שוויוני יותר על כוח העבודה הרלוונטי. במקום זאת, הסבסוד הסמוי לפיטורים יכול להיות והוביל לריכוז של הפחתה זו על מספר קטן יותר של אנשים שנאלצים להפסיק לעבוד לחלוטין(מפוטרים), בעוד שאר האנשים נותרו לעבוד במשרה מלאה. בניסיון לנטרל את התופעה, איגוד העובדים הגדול Metall  , עם כ 400,000 שכירים חברים בעיקר בייצור, עשה במרץ 2009 הסכם עם הפדרציה של המעסיקים. על פי ההסכם(הסכם שיתוף בו כלל העובדים שותפים בירידה בנפח העבודה) ניתנה הסכמה לחברות הפרטיות להפחית באופן זמני את העבודה והשכר ב 20% לכלל העובדים.

על פי הדו"ח השנתי מהמשרד הארצי לגישור (Medlingsintitutet 2010), כמחצית מהחברות בענפי מתכת ורכב עשו שינויים מוסכמים כאלו(הסכמי שיתוף) עם הוועדים. על פי אותו הדיווח, המעסיקים מעריכים כי ההסכם הוביל ליותר מ 10,000 עובדים שלא פוטרו בזכות ההסכמים במשבר הנוכחי.

זה נראה לי חשוב לעודד הסכמי שיתוף, על ידי החדרת מערכת של סובסידיות זמניות לעבודה במסגרת הסכמי שיתוף בתקופות מיתון. כמו כן, חשוב להבין שהערך של הסכמי "עבודת שיתוף" עשוי להיות אנטי-מחזורי. סובסידיות קבועות להסכמי "עבודה שיתופית" עשויה לצמצם שינוי מבני בריא ובכך תפגענה בצמיחה בטווח הארוך, ולכן הן לא רצויות.

סיכום

 התמודדות עם משברים

שוודיה הסתדרה היטב במשבר הנוכחי בהשוואה לניסיון הקודם שלה ובהשוואה למדינות רבות אחרות.סיבה אחת לכך היא בחלקה שהייתה לשוודיה לפני המשבר מערכת תקציב ממשלתי עם עודף גבוה למדי וחוב נמוך  עם זאתהסיבה העיקרית היא, מדיניות מקרו-כלכלית איתנה שנשמרה בקפידה על פני התקופה על ידי כל המפלגות מהמשבר בשנות ה -90 ועד היום וכתוצאה מכך שוודיה מסוגלת לסבול זעזוע זמני משמעותי בביקוש ליצוא ללא השלכות משמעותיות אחרות על המשק והתקציב. עודף הכספים היה גבוה יותר בשנת 1990 מאשר בשנת 2007, אבל זה לא עזר הרבה, כאשר פרץ המשבר בשנות ה -90  שהמחיש שהכלכלה השבדית זקוקה לשיפוץ מלא. שינוי מבני כזה לוקח זמן, יקר וגורם ללחצים גדולים על כל חלקיו של המשק ויש להימנע מהגעה אליו.

ניהול התקציב

מסגרת המדיניות הפיסקלית הנוכחית, הכוללת יעד של עודף תקציבי של 1% במחזור מלא חייבת להישמר, אך אינה מהווה תחליף למדיניות מאקרו-כלכלית כוללת טובה. הממשלה הנוכחית והממשלות הקודמות הוכיחו מחויבות חזקה לאחריות פיסקלית. זה הוא נכס משמעותי עבור שוודיה.היכולת של הממשלה ללוות בשפל כלכלי בעלות נמוכה היא בדרך כלל לא גבוהה ומוגבלת על ידי יכולתה הכלכלית. במקום זאת, הנושא הקריטי הוא האם מלווים מאמינים שהממשלות והבוחרים רוצים לשלם בחזרה את החוב ממשלתי.מערכת היחסים בין מרווחים(פער האג"ח מאג"ח בטוח) מול הגרעון הממשלתי ורמת החוב לא יציבים מספיק כדי לאפשר כללים פשוטים כדי למנוע משבר פיסקלי.

פרישה לפנסיה

נושא מרכזי לקיימות פיסקלית הוא שהחלק היחסי של העבודה מתוך החיים לא ידרדר. בהתחשב בכך שהחלק היחסי שיוקדש לחינוך צפוי להמשיך ולהגדול, גיל הפרישה הממוצע צריך לגדול. ההתפתחויות האחרונות בשוודיה הוכיחו כי ההחלטה מתי לפרוש מגיבה לתמריצים כלכליים. נראה שהרפורמות הגדילו את התשואה לעבודה דבר שהיה חשוב כדי לגרום לעלייה בגיל הפרישה של עובדים מסוימים בממשלה. עם זאת, תמריצים כלכליים חזקים יותר בדרך כלל מגיעים במחיר של פחות ביטוח. בעניין פרישה, הסיכון הוא שהתחזקות הצורך בתמריצים לעבודה מגדילה את הפער הבין-אישי בהכנסות לכל החיים. לכן חשוב לעקוב אחר התפתחות זו ואולי לאפשר בידול גדול יותר בין קבוצות בעיסוק שונה, מתן תמריצים חזקים לפרוש מאוחר במקצועות שבהם חיי עבודה ארוכים הם סבירים ולאפשר פרישה מוקדמת עם הטבות נאותות במקצועות אחרים.

גמישות ביטוח האבטלה

הסוגיה האחרונה התייחסה בדוח זה היא אם הכללים במערכת ביטוח דמי האבטלה צריכים להיות באופן אוטומטי גמישים על פני מחזור העסקים.ניתן לטעון כי התחלופה הראויה בין ביטוח ותמריצים עשויה להשתנות על פני מחזור העסקים. טענה דומה, ואולי חזקה יותר, יכולה להתבצע על מדיניות המאפשרת הסכמי עבודה בשיתוף, הקושי הוא לעומת זאת, הוא שלא כל מחזורי העסקים זהים וההשפעות שונות בהתאם. הגדלת דמי אבטלה גורמת להשפעה שלילית על מבנה השכר ויצירת מקומות עבודה וההשלכות על יצירת מקומות עבודה היא לא זהה בכל האטה. זה מצריך זהירות, לפחות במקרה של רפורמה משמעותית.

תורגם מתוך הדו"ח על המדיניות השבדית לOECD שנכתב על ידי פרופ' גון הסלר מהמחלקה לכלכלה בין לאומית באוניברסיטת שטוקהולם.